החלטה בתיק בש"א 4242/08

הנתבע 3 עותר לסילוק התביעה כנגדו על הסף, מפאת העדר עילה, העדר יריבות, והיות התביעה טרדנית וקנטרנית.  

על פי הנטען בתביעה, הנתבעת 1 היא חברה בע"מ שעיסוקה בייבוא ושיווק מכוניות, שהנתבע 2 הוא מנהלה, והנתבע 3 הוא בעל עניין בה.  התובע טען, כי הנתבעת 1 פנתה אליו לצורך שכירת שירותיו לשם קידום פרוייקט של תכנון והקמת מרכז לוגיסטי בצריפין, והם התקשרו בהסכם בעל פה, לפיו התובע ישמש כ"פרוייקטור" של הפרוייקט, והנתבעת 1 תשלם לו את סכום התמורה בהתאם לסיכום מחיר ותנאים שייקבעו מראש.  בין היתר, סוכם בין הצדדים כי הנתבעת 1 תשלם לתובע בתום הפרוייקט, בנוסף על השכר הרגיל, תשלום בונוס בגובה 1% משווי תקציב הפרוייקט.

התובע טען, כי לאחר שהפרויקט הושלם, הוא הוציא חשבונית מס לנתבעת 1 לתשלום הבונוס בהתאם למוסכם, אך הנתבעת 1 הפרה את התחייבותה ואת ההסכם בין הצדדים, וסירבה לשלם את הבונוס.

בנוסף, טוען התובע, כי בחודש מרץ 2006, הוא נעצר ונחקר, בחשד שהיה מעורב בעבירה של שוחד שנתנה, לכאורה, הנתבעת 1 ליו"ר ועדת לודים לתכנון ולבנייה לשם קידום הפרוייקט, ונגרמו לו נזקים שונים בעקבות החקירה והמעצר.

בסעיף 24 לכתב התביעה נאמר- "התובע יטען, כי הנתבעת 1 והנתבע 2, מנהלה, בין במישרין ובין בעקיפין, פעלו בדרך שגרמה למשטרה לחקור ולעצור את התובע בחשד למעורבות בעבירת שוחד כאמור לעיל, בכך התרשלו כלפיו ובגין כך נדרש התובע להוציא את ההוצאות שהוציא וניזוק קשות כלכלית בשל הפסקת העבודה עמו כפי שתואר לעיל ואובדן ההכנסה מאותן עבודות".

בהמשך, טען התובע, כי לאחר שהנתבעים 1 ו-2 סירבו לשלם לו את חובם ונזקיו, הוא פנה לנתבע 3, וביקש ממנו לדאוג לכך שהנתבעת 1 תשלם את שכרו ונזקיו.

בסעיפים 29 ו-30 לכתב התביעה נטען- "ביום שישי, ה-17.3.06, הנתבע 3 התקשר לטלפון הסלולארי של התובע, שוחח עמו בענין, מסר כי הוא- הנתבע 3 נוסע לרגל עסקיו לחו"ל והתחייב בפני התובע, כי בסמוך לאחר שובו מחו"ל (של הנתבע 3), הנתבע 3 ידאג להסדיר את הענין כך שישולמו לתובע שכרו ונזקיו. התובע יטען, כי הנתבע 3 הפר התחייבותו כלפיו, בכך שלא שולם לתובע שכרו ולא שולמו לו נזקיו ויבקש את בית המשפט לאכוף על הנתבע 3 לקיים את התחייבותו ולשלם לתובע את שכרו ונזקיו".

בבקשה הנוכחית, טוען הנתבע 3 כי הוא אינו נושא משרה או בעל מניות בנתבעת 1, ומצרף תדפיסים מרשם החברות, המבססים טענה עובדתית זו, ומהם ניתן להיווכח כי חברת דלק מערכות רכב בע"מ היא בעלת המניות היחידה בנתבעת 1, וכי הנתבע 3 אינו בעל מניות בחברת דלק.

בתגובתו, התובע כלל אינו יוצא כנגד טענה עובדתית זו.

מכאן נובע, כי הנתבע 3 אינו חב בגין עילת התביעה החוזית של אי תשלום הבונוס במסגרת התמורה עבור הפרוייקט.

הנתבע 3 טוען, כי מכח שיחת הטלפון הנטענת בכתב התביעה, לא נוצרה מערכת יחסים משפטית מחייבת בינו לבין התובע, ולכן אין כל יסוד לתביעה כנגדו.

הנתבע 3 מתנגד, מבחינה עובדתית, לאופן הצגת הדברים בכתב התביעה, וטוען כי לתובע הובהר שהנתבע 3 אינו קשור למערכת היחסים העסקית של התובע עם הנתבעת 1, עם חברת דלק או עם חברות קשורות, ככל שקיימות. 

בנוסף, הנתבע 3 טוען כי הוא לא התחייב באופן אישי להסדיר את התחייבויות הנתבעים 1 ו-2, מכיסו הפרטי, ומכאן כי אין לחייבו באופן אישי, מה גם שהתובע לא טען כי נגרמו לו נזקים או הפסדים כתוצאה משיחת הטלפון הנטענת (והמוכחשת) של הנתבע 3.

הנתבעים 1 ו-2 מצטרפים לבקשה.

בתגובתו, טוען התובע, כי למעשה, הנתבע 3 אינו מכחיש את קיומה של שיחת הטלפון, אלא רק יוצא כנגד התחייבותו הנובעת ממנה, באופן החורג מגדר המתווה הרלוונטי לבקשה לסילוק על הסף.

כאמור, הנתבע 3 מביע התנגדות מסויימת לאופן הצגת הדברים שנאמרו בשיחת הטלפון, כך שבניגוד לטענת התובע, לא ניתן לקבוע, באופן גורף, כי הנתבע 3 אינו מכחיש את קיומה של שיחת הטלפון (לפחות לא בהתאם למשמעות שהתובע מנסה לייחס להעדר ההכחשה הנטען).

מכל מקום, אני מסכים לחלוטין עם הנתבע 3 בכך שעילת התביעה שהופנתה כנגדו, אינה ברורה כלל, ובעיקר לא ברור מהי טיבה של ההתחייבות הנטענת שניתנה במסגרת שיחת הטלפון. 

על פני הדברים, גם בהנחה שתוכן שיחת הטלפון הוא כפי שהובא בכתב התביעה, ספק אם מתגבשת, בנסיבות העניין, התחייבות תקפה ומחייבת מצד הנתבע 3, על פי העקרונות החוזיים הכלליים של גמירות דעת ומסויימות (ראו לעניין זה ד' פרידמן, נ' כהן, חוזים, כרך א', עמ' 266-267).

מעבר לכך, קיימת מחלוקת עובדתית בדבר הדברים שמסר הנתבע 3 לתובע בנוגע למעורבותו במסגרת העסקית של הנתבעת 1, ועצם "ערבותו" לחיוביה, ומחלוקת זו מקשה על הסקתן של מסקנות עובדתיות עתידיות.